אוריגן, אֵזוֹב, זעתר ואמונה
תבלין ה-זַעֲתַר הכל כך ידוע, נפוץ ואהוב – מכיל ברובו קורנית, ובנוסף גם אוג-הבורסקאים, ציתרה, שומשום ועוד…
הרב סעדייה גאון
דוד המלך ביקש לטהר עצמו לאחר חטאו עם בת שבע: "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין". היות והאזוב הוא צמח נמוך שצומח מבין הסלעים, יוצא מסדקי קירות וליד משקופי הבתים, מיוחסים לו כוחות מיוחדים של טהרה. הרב סעדייה גאון שחי במאה ה-10 לספירה, זיהה את האורגנו כזעתר, או בלשון לעז – אוריגנו. הוא קרא לו צעטר {עם צ׳} או בערבוב אותיות צרעת. במהלך הדורות כנראה השתבשה השפה, והצ׳ הפך לז׳.
האזוב נטל חלק בטקסי טהרה של חולים הסובלים מצרעת, ובשל היותו צמח כל כך קטן ונחבא, הרי הוא משול למודל הצניעות. מכאן שהתרופה למצורע מטפלת בפן הפיזי בהיותו בעל מרכיבים אנטבקטריאלים, מחטאים ונוגדי חימצון וגם בפן הסימלי, כלומר שימוש בצמח צנוע, ירוד ונמוך למי שחטא וחלה כנראה מעודף ביטחון עצמי, גדלות ולשון הרע.
האר"י הקדוש
ממליץ לכל אחד, שיהיה בכיסו ענף זעתר ע״מ להיות מוגן מכישופים, מהרגשה רעה, ממחשבות רעות ושליליות, מכוחות רעים ומזל רע. הוא ממליץ להניח על השולחן ענפי אזוב כדי להבריח כוחות שליליים כגון ויכוחים חסרי תועלת, לשון הרע, גאווה ודברים בטלים.
באתר ״הלכה יומית״ נכתב:
שאלה: האם זעתר הוא סגולה נגד עין הרע? האם יש מקור רציני לכך?
תשובה: הזעתר שנקרא בלשון רבותינו "אזוב", אינו סגולה נגד עין הרע, אלא תועלת לענינים אחרים. כמו שכתב רבי משה זכות בפירושו על הזוהר (הובא במדבר קדמות מערכת הא'), שמי שהולך תמיד ויש עליו אזוב, לא יזיק לו כישוף. ורבינו האר"י אמר שיהיה האזוב תמיד על השלחן.
ע״פ שיעור של הרב ברוך רוזנבלום:
בפרשת מצורע אומרת התורה, שהוא צריך להביא שתי ציפורים חיות, ציפור אחת שוחטים ושמים את דמה לתוך המים, ומטבילים בתוכו עץ ארז ואזוב ושני תולעת, ומזים על המיטהר. המקום הנוסף בו מופיע עץ ארז ועזוב ושני תולעת הוא פרשת חוקת.
אומרת התורה: יביא עץ ארז והשפיל עצמו. אומרים חז״ל: ישפיל עצמו כמו אזוב, כי האזוב מנמיך עצמו.
אדם נדרש להנמיך עצמו לאחר שהוא הגביה את עצמו כארז. וכדי שלא ינמיך עצמו יותר מדי ויחטא בזה, חוצץ בינו ובין האזוב שני תולעת. מוסיפה התורה ואומרת שאדם יכול להרוס, כמו שתולעת הורסת ארזים באמצאות הפה שלה. אבל האדם העניו ביותר מסוגל לעשות מהפכות בעולם, בעזרת הפה שלו.
ספר תהלים פרק כב:
הפרק מתחיל ב ״לַמְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר ס מִזְמוֹר לְדָוִד״: חז״ל מייחסים את איילת השחר לאסתר המלכה. פורים נחשב לנס גדול, והמיזמור הוא תפילה של מי שנתון בצרה והודייה, ותודה על הישועה כהיענות לתפילה. נס פורים נחשב לפלא גדול בזכות אסתר.
במילה ״שחר״ יש שחור וגם שחרית. זה מצב ביניים בין שחור הלילה לשחרית הזריחה, יציאה מהאפלה לאור ולגאולה.
הפרק ממשיך לפסוק ו׳ : ״אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא־בוֹשׁוּ״
אדם שעומד בצרה והוא בוטח בה׳ יתברך שיצילהו מצרתו.
ראשי המילים בפסוק זה מעידים על אזוב.
ולבסוף,
אמרנו שאזוב נקרא בלעז אוריגנום….ונתייחס אליה בעברית:
נפרק את המילה לשני חלקים…
אורי = האור שלי
גן = גן העדן, גן התורה
