האם שמנים אתריים קוטלים חיידקים?

האם שמנים אתריים זה דבר ״אמיתי״ מוכח מדעית או סתם ״תרופת סבתא״?

לשמנים אתריים היה שימוש בכל התרבויות העתיקות בעולם, באירופה, אפריקה, אוסטרליה, אמריקה ואסיה.
הם הבינו מה התועלות בשמנים מבלי לדעת את התכונות ה״מדעיות״, כפי שאנו מכירים אותן היום.

להלן מספר דוגמאות הממחישות ניסויים מדעיים בשמנים אתריים.
הם לא מהיום….. בסוף אציין מהיכן הן נלקחו…אז להתאפק ולקרא את המאמר הקצר.


ד״ר. גריפון, מנהל מעבדת רעלים של משטרת פריז, חבר באקדמיה של הרוקחים ויועץ בכיר בנושא הגיינה, חקר את הפעילות האנטיספטית של תערובת ארומטית ובתוכה שמן אתרי אורן, קורנית, מנטה, לבנדר, רוזמרין, ציפורן, קינמון. המחקר נועד במקור ללמוד על טיהור אויר בקטריאולוגי.

הדו״ח שהגיש בשנת 1963 מציין שהמחקר נעשה בשיתוף פעולה עם המחלקה הסניטרית הווטרינרית של פריס ושל הסיין.

תערובת השמנים האתריים פוזרה באוויר כמו ערפל באמצעות מכשיר אירוסולי.
ד״ר. גריפון חקר בניסוי את החיידקים המיקרוביאליים באויר לפני ואחרי פיזור הערפל המועשר בשמנים, ולמעשה ספר אותם ואת חיוניותם בצלחות פֶּטְרִי פתוחות שהונחו בחדר, 24 שעות לפני הניסוי בגובה של 15 ס״מ מהקרקע, גובה שמזוהם משמעותית יותר מגובה של 60 ס״מ, 1 מטר ויותר.
תוצאת המחקר היתה חד משמעית. התרסיס הערפילי המועשר בשמנים אתריים הוריד באופן משמעותי או באופן מוחלט {קטילה} את החיידקים החיים.

בתחילת הניסוי נספרו 210 מושבות מיקרוביולוגיות מתוכן 12 של עובש, 8 של סטפילוקוק.
כבר לאחר 15 דקות, מספר המושבות ירד ל 62 מתוכן 8 עובש ו-6 סטפילוקוק.

כלומר, בחלל החדר בו נמצאות צלחות פֶּטְרִי שנשארו פתוחות ביממה האחרונה, פוזר תרסיס של שמנים אתריים,
לאחר 15 דקות, נספרו רק 14 מושבות מיקרוביולוגיות סה״כ, מתוכן 4 של עובש ו-0 של סטפילוקוק.
שלושים דקות לאחר מכן ,יורדת הספירה ל4 מושבות, 0 עובש, 0 סטפילוקוק.

ניתן להסיק שלאחר חצי שעה, תרסיס ארומתי טיהר את האויר מכל נבגי העובש וכל חידקי הסטפילוקוק {גורמי מחלה פוטנציאלים}, ונותרו רק 4 מושבות מיקרוביולוגיות מתוך 210.



בשנת 1960 ד״ר Bidault הכיר בחשיבות הטיפולית שייחס לתכונה ה-אנטיספטית של שמנים אתריים כטיפול מונע למחלות ילדות מדבקות, ולמחלות קשות או כרוניות הקשורות למערכת הנשימה של מבוגרים {שפעת, שחפת, דלקת ריאות}.
הוא אישר את המחקרים והניסויים שנעשו בעבר עם שמנים אתריים על חיידקים גורמי מחלת השפעת, שחפת ושעלת.

תצפיותיו הקליניות היו הוכחה שחיטוי האוויר במקום המגורים של החולה {למשל בחלל החדר} היא פעילות טיפולית מונעת.


אם למשל ביער של Fontainebleau סופרים 5 חיידקים במטר מעוקב {מ״ק}, אנו נמצא לעומתו 20,000 בדירה פריזאית ו-9 מליון ביריד, תערוכה או בקניון. על שולחן עבודה נמצא 5 מיליון חיידקים למ״ר ועל שטיח 9 מליון.
כשמדובר בסביבת בית חולים, המספרים דמיוניים ומדובר בסביבה המזוהמת ביותר.
לפני שנים רבות {ממועד כתיבת הספר}, רופא פיזר באויר תרסיס עם כמה טיפות של שמנים אתריים. 40% מהחיידקים חוסלו תוך 20 דקות, 80% תוך שעה ו-100% תוך 9 שעות.

השימוש בנבוליזציה {פיזור שמנים בתרסיס מאד מאד עדין} של שמנים אתריים היה צריך להיות דבר שבשיגרה בחדרי החולים או חדרי ניתוח ומרפאות פרטיות, אולם אמצעי זה יכול היה במקרים מסוימים לעורר תגובה אלרגית. אני באופן אישי {מחבר הספר}, משתמש במכשירי פיזור שונים כבר 20 שנה בהם אני מטפטף כמה טיפות של קורנית, לבנדר, מחטי אורן, אקליפטוס.

לנוכח השימוש בחומרים כימיים מסוכנים או לא יעילים נגד חיידקים, אנו מבינים שיש צורך לחזור לשמנים האתריים.



בתקופות עתיקות, אבותינו לא היו מודעים להימצאותם של השמנים האתריים בצמחים, אבל הם הבינו את אופן הפעולה והשימוש בהם.

הם השתמשו יום יום בצמחים עם תכונות אנטיספטיות, אם בלקיחה פנימית כמזון {כגון שום או בצל}, או בצורת עשן כאמצעי מניעה או בלימת מגפה. ניזכר לדוגמא במגפה באתונה שם היפוקרטס השתמש בעשן צמחים ארומתים או במאה ה19 בזמן מגפת כולרה, אז הפועלים שפרנסתם בתעשיית הבשמים שרדו טוב מאחרים כי היתה להם מערכת חיסון איתנה יותר.



מאיפה הדברים נכתבו במקור?
ד״ר ג׳אן ולנט נחשב זמן רב כאחד מגדולי המומחים ברפואת הצמחים, מוכר היטב באוניברסיטאות, הקים מכללה פיטוטרפית בעצמו וכמובן מוכר בציבור הרחב.
כתביו נחשבים כבעלי סמכות ומופצים בעולם כולו. בצרפת נמצא את ספריו בבפקולטות וסיפריות ציבוריות, וגם אצל בעלי מיקצוע רבים. תוכניותיו ברדיו ובטלויזיה בצרפת ובעולם, המאמרים שהוקדשו לו בעיתונים ומגזינים בעולם –  כולו יצרו סדר יום, נושא לשיחה ודיון.
הוא כתב מאמרים רבים שנועדו למומחים בפקולטות ומשרד הבריאות הצרפתי וגם לציבור הרחב בצרפת, בלגיה, אנגליה, שוויץ, ספרד, גרמניה, אפריקה, ארה״ב, קנדה…..

רופא ומנתח צבאי, טיפל תמיד באמצעות צמחים.
היה רופא כירוגי מס׳ 1 ב-Tonkin בויאטנם, בשנים 1950-1953 שם הוא חבש פצועים בעזרת תערובות ארומתרפיות והצלחת הריפוי שלו היתה באופן כללי טובה יותר מהממוצע.
בשנת 1959 עזב את הצבא והקדיש עצמו למחקר.
בשנת 1954 קיבל מדליית ארד עבור עבודות מחקר ולאחר מכן נכנס למועדון היוקרתי של לגיון הכבוד הצרפתי.
ערך אין ספור כתבים, הגדיר הגדרות, הקים מספר חברות למחקר ובאמת כבודו מונח במקומו.


בדובר בתרגום חופשי {שאינו מחייב}, דוגמא אחת מאוצרותיו. זו ההתחלה, יהיו עוד…
הטקסט נלקח מספר שנכתב ויצא לאור בשנת 1964, מהדורה מס׳ 11 שנת 2001


ולבסוף, מומלץ לקרוא מאמר הסבר {קישור} על סוגי מכשירי הפיזור שיש כיום בשוק, וכך לדעת מה מתאים לכם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
גלילה לראש העמוד