משמעות הריח
דיברנו כבר על כך ששמנים אתריים מכילים מרכיבים ביוכימיים ולהם תכונות ״פיזיות״ בריפוי תחלואות גוף שונות.
אולם, המרכיבים הכימיים מייצרים דבר חשוב נוסף והוא הריח.
הריח הוא מציאות נוספת של השמנים, מציאות שהיא כוח העומד בפני עצמו. למרות היותו עקיף, עדין ונחבא, חובה עלינו לקחתו בחשבון.
לריח יש כוח אחר, בואו נקרא לו סומאטי, כלומר קשר אל הגוף, או צד המקשר בין גוף לרוח, לנפש. הצד הזה יותר מורכב ומתוחכם. זהו מימד ״פסיכולוגי״, נפשי, אינטימי, אישי, טבעי, עדין, זר, שהופך את המשתמש בו למוקסם מזה עידני עידנים. זה תחום הנחשק על ידי סופרים ומשוררים, אנשי רוח, וגם מטפלים כי הוא עדיין ממשיך להפתיע ולשעבד. זהו כח קסם שעובד על חושינו, תשוקותינו. הוא מיסתורי, חושני, פורט על מיתרנו, מעיר את זיכרונותינו, משכר ומנער, מושך ודוחה, מקרב ומרחיק.
בושם -מיתולוגיה ואגדה
בתרבויות העתיקות כמו סין, הודו, פרס, מצרים, רומא, ויוון ישנן עדויות לשימוש בבשמים ריחניים לשימוש רפואי, פולחני ודתי.
מי אמר תרבות עתיקה ולא הזכיר את מקורותינו היהודים ואבותינו העבריים?
התנ״ך מזכיר עשרות רבות של צמחים.
נשמה ונשימה- כל ההבדל בין המילים הוא האות ״י״. האות שנמצאת במרכז המילה, האות העשירית המבטאת שלמות רוחנית.
האות הראשונה בשמו המפורש של הוי"ה.
כשאומרים ריח – אומרים אף, וכשאומרים אף, אומרים נשימה ואפשר גם נשמה. יש הטוענים שמקור המילה ריח הוא במילה רוח, שהרי הריח הוא גז, נסתר מהעין והוא מועבר ממקום למקום כמו הרוח. לפי מקורותינו, אלוהים נפח נשמתו בבריאת האדם, ומכאן המקור לרוח, או לנפש הכלואה בבשרינו. כשנוגעים כבר ברוח, נקשרים לבריאת האדם: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים…" (בראשית ב', ז').
למעשה האדם קיבל את את רוחו, מן האיבר המופקד על ריח. זהו חוש יחידי שאינו חדל לפעול גם כשאנו ישנים.
ועוד נאמר: הריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו ו- כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. חוש הריח מקושר גם לחוכמה שכן ״נקבי האף קרובים אל שני חללי המוח המוקדמים״.
תיאורי ריח ובשמים מוזכרים בספר שמות ובתלמוד ושיר השירים. בושם האפרסמון היא מן הבשמים היקרים שבלטו במאות הרביעית והחמישית לספירה. בזמנו הוא נקרא בלסם והוא היה ייחודי לארץ ישראל.
ארומתרפיה ופסיכולוגיה
בעלי חיים תוחמים איזורי מחיה באמצעות הפרשות ריחניות מבלוטות מיועדות.
ריח שימש מאז ומתמיד כאמצעי תקשורת לא רשמי בתרבויות אנושיות.
לריח יש השפעה עמוקה על הפיזיולוגיה של האדם. משיכה מינית נעזרת בריחות הגוף בין בני הזוג.
חלק מבלוטות הזיעה ה״מקנות ריח״ אצל האדם מתפתחות בגיל הבגרות. בתקופה זו מגלים את המיניות, את המין השני ומתחיל חיזור.
באותה תקופת חיים צומח גם שיער הגוף ובעיקר בערווה ובבית השחי.
יש הטוענים שהשיער במקומות אילו נועד לשמור ולהחזיק את ריח הגוף, ריח בו טמון ככל הנראה פרומון {כימיכל נדיף המופרש על ידי יצור חי ונועד להשפיע על התנהגות חברתית או מינית}.
ריח תמיד מעורר תגובה
דוגמא 1: זוג הולך לטייל ברחוב. עוברים ליד מאפייה.
היא– איזה ריח טוב של חלות, אני מאד אוהבת חלות שיוצאות מהתנור, זה מזכיר לי את השבת. יש לה רגש של רוחב-לב ועדנה.
הוא– יש מלא גלוטן וזה משמין…. יש בו כעס ותיסכול כי הוא אוהב לחם אבל רגיש לגלוטן
דוגמא 2: זוג הולך לטייל ברחוב, חולפים בין העוברים והשבים ללא מטרה מיוחדת. לפתע מריחים בושם ״שאנל 5״.
הוא: מחייך מתחת לשפם ונזכר בערגה על החברה הראשונה לפני 35 שנה…ועל ״הפעם הראשונה.״…..היה לה את אותו בושם. רגש של נוסטלגיה.
היא: ״אני לא סובלת את הריח המגעיל הזה״, וקרביה מתהפכים בשתיקתה, כשנזכרה שבזכות הריח הזה גילתה את המאהבת של הבעל הראשון…..רגש של כעס.
אנו ״אוהבים או לא אוהבים״ ריח מסויים ללא צורך לנמק. יותר נכון, יש לנו לעיתים קושי לנמק את ה-אוהב/לא אוהב ביחס לריח. הדבר מזכיר גישה למראה עיניים {כמו תמונה במוזיאון}. אנו יכולים להרגיש חוסר נוחות, חיבה, אהדה, דחייה. לא תמיד יש לנו את המילים להסבר מילולי- למה…
הריח חובט באפינו ומשאיר חותמו ברגע בו אנו באים איתו במגע. הוא יוצר ״רושם ראשוני״ של אוהב-לא אוהב, משיכה-דחייה, מחזר, מזמין, או מעורר זיכרונות {רעים או טובים}. הריח יוצר בנו תחושה או שיפוט שאינו אובייקטיבי. גם לאנשים שהם ״מנטאליים״, ״ללא אמונות״, המחשיבים עצמם כבעלי ״ראש על הכתפיים״ – תהיה תגובה שאינה אינטלקטואלית, תגובה רגשית חיובית או שלילית או כל-שהיא. {ריח של מאכל מבית הסבתא, ריח הבושם של החברה הראשונה, ריח שמזכיר מקום מהעבר וגם ריח שמזכיר סיטואציה מפחידה, פוצעת או מרנינה מהעבר…}.
ריח תמיד מעורר אסוציאציות רגשיות הקשורות לאותו זיכרון.
למעשה, ריח הוא חוש. זהו חוש שקשור ישירות למוח.
רגע אחד... אבל מה זה בדיוק ״ריח״ ?
כאשר אומרים שלחומר מסוים יש ריח, הכוונה היא שאותו חומר מכיל מולקולות כימיות ריחניות. מולקולות אלה צריכות להיות נדיפות כלומר יש להן את היכולת להתנדף באוויר על מנת שיוכלו להתפזר באוויר ומשם להגיע לאיבר ההרחה שלנו- האף.
מולקולות שונות מרכיבות ריחות שונים, שמעניקים לכל דבר את הריח המיוחד והאופייני לו. למולקולות אלה צריך להיות מבנה מיוחד, שהגוף שלנו יידע לזהות, כדי שנרגיש את הריח. מולקולות הריח מתפזרות ונישאות באוויר שאנו שואפים, נכנסות לנחירי האף ומשם ישירות למוח.
ומהי פעולת ההרחה?
לאדם מבוגר ישנה רקמה רירית מיוחדת ובה מאות סוגים של קולטני ריח, וקרויה בשם "פקעית ההרחה". מולקולות הריח מתמוססות ברירית ונקלטות על ידי הקולטנים שהם בעצם תאים שמתמחים בקליטת מידע, כמו אנטנות קטנות ורגישות מאד.
לאחר מכן מועבר מסר לתאי חישה שהם תאי עצב המתמחים בהעברת מסרים של חוש הריח, ומשם המידע נשלח למרכז הריח במוח.
לאדם מבוגר שישה מליון קולטנים {ולכלב רועה גרמני שני מליארד}….
ופה מתחיל החלק המעניין:
המוח מקבל את המידע על ריח מסוים, מזהה ומסווג אותו לפי מה שהוא כבר מכיר וחווה.
למשל: האם זהו ריח טוב שנעים לנו להריחו (כמו בושם, פרח, חלת שבת וכד׳) או ריח רע שאנו סולדים ממנו (כמו מזון מקולקל, חומר כימי וכד').
על-כן, הניחוח מזכיר לנו אירוע, מקום, אדם אחר, סיטואציה הקשורה לזמן ומקום, ואיננו יכולים להמנע מהרגשות שהוא מעורר בנו בפנים. מהרגע בו חווינו את החוויה ראשונה הקשורה בריח מסויים, הדבר נחרט בזיכרון ואינו ניתן להפרדה. ריח וטעם נשארים זמן רב בזיכרון, כמו נשמה או ישות עצמאית שיושבת בתאינו בעמדת המתנה, ממתינה לרגע הבא אי-שם בעתיד. להבדיל מזיכרון ״אינטלקטואלי״ נרכש, בו אנו לומדים בע״פ כגון תוי נגינה, בחינה בהיסטוריה או תפילה וכד׳. חוש ההרחה קשור קשר הדוק לזיכרון ״תגובתי״.
הריח נושא מידע. אם הריח נעים ו״מושך״ אז נרצה להתקרב ולקבל עוד, כמו ניחוח תבשיל היוצא מהתנור או פרחי הדרים. לחליפין, המידע עשוי להתריע על סכנה כמו מזון רקוב {שעלול להרעיל אותנו} או חומר רעיל או דליפת גז. כשנריח ריח שריפה- הגוף ירחיק אותנו ממקור מהסכנה, {מערכת הגנה}.
לכן, חוש הריח אחראי על לא מעט החלטות שמקבלים בני אדם כגון בחירת מאכלים {לחוש הריח השפעה על חוש הטעם}, בחירת בני זוג. אגב, חוש הריח של נשים חד יותר מאשר של גברים!
ברפואה הסינית, הריח הוא החלק המנבא את הטעם ולכן קשור אליו מאד. ישנם חמישה טעמים שהם חלק מחמשת האלמנטים {או פאזות} המשפיעים על איזון האנרגיות החיוניות בגוף. חמשת הטעמים הם מתוק, מלוח, חמוץ, חריף ומר.
בקצרה:
- הטעם המר שייך לאלמנט האש, לעונת הקיץ, מתאים למזון מבושל היטב ובטמפרטורה גבוהה כמו גריל או טוסט, ולו השפעה על אנרגיית ערוץ לב ומעי הדק. מפוגג ליחה. הרגש הקשור אליו הוא מהשמחה עד לאפאטיה, מהבישנות ועד שמחת יתר.
- הטעם המתוק שייך לאלמנט האדמה, מדמה את סוף הקיץ, קשור למזון מבושל ומשומר, משפיע על ערוץ טחול קיבה. הרגשות הן זיכרון, אחד שמעיר הערות…מאובססיה עד בעל אדישות.
- הטעם החמוץ קשור לאלמנט העץ, לאביב, מתאים למזון טרי ונא. החמוץ הוא טעם "מכַווץ". משפיע על ערוצי הכבד וכיס המרה. קשור ומשפיע על התנועה הפיזית והתנודה הנפשית, יצירתיות. אי איזון גורם לכעס גדול עד תיסכול.
- הטעם החריף קשור לאלמנט המתכת, לסתיו. מזון מתובל ופיקנטי. אוהב שום, צנון וכד׳. משפיע על ערוצי הריאות ומעי הגס, תנועת אנרגיה של החצנה או הפנמה, עצבות, מלנכוליות.
- הטעם המלוח משוייך לאלמנט המים, לחורף. מזון מותסס ומשומר בעל ריח. גבינות ״מסריחות״ אנצ׳ובי, מזון משומר במלח. משפיע על ערוצי הכלייה ושלפוחית השתן. מזין את האינסטינקטים להישרדות, את ה״חשק״ לעשות דברים, פחד.
היכולת להריח ריח קשורה באופן ישיר לאלמנט המתכת, כלומר למערכת הנשימה, היא המזינה את האנרגיה הבסיסית הויטאלית לקיום הפיזי, לחיסונו וחוסנו של האדם.
רגשות ״קשים״ כגון אגואיזם, שינאה, קינאה, כעס וכד׳ קשורים לריחות מעופשים, דוחים ואלימים.
דחיירגשות בעלי אופי של אהבה, הרמוניה, אלטרואיזם, סובלנות וכד׳ קשורים לריחות מתוקים, פרחיים, פירותיים, מעודנים ומעוררי נפש.
בין שתי הישויות הללו, נמצא אין סוף גוונים של ריחות מחממים, מתוקים, קרים, מרים, מעוררי דחייה או סלידה, מעוררי חיים, חריפים או חלשים.
כל ריח יוצר דחף רגשי כל שהוא הטבוע בטבעינו או קשור לעברינו.
לכולנו תפיסת מציאות שונה:
בגיל, מצב סוציו-אקונומי, תרבות, דת, גיאוגרפיה וההיסטוריה האישית והמנטאליות שלנו. כל אילו ישפיעו עלינו באופן שונה בזמן שנריח ריחות.
מכאן הדרך קצרה להשפעות החברה וחברות מסחריות גדולות, הרוצות למשוך אותנו כקהל יעד דרך האף, ולצרוך את מוצריהם: אבקות כביסה עם ניחוח פרחים, אפטר-שייב ״גברי״, נוזל לניקוי ריצפה ב״ניחוח חורש מחטני״, מוצרי מזון עם חומרי ריח וכד׳.
וכמובן לא נשכך את מוצרי הטואלט והקוסמטיקה.
כל עולם הצריכה מושך אותנו דרך החושים.
תעשיית הבשמים הפכה את נושא אפיון הניחוחות לאמנות.
היצרנים הגדולים ״מכירים״ את האופי של ״האישה המודרנית העובדת״ או ה״גבר הצעיר בראשית דרכו״. כך הם קונים אותנו בסיסמאות ושמות אקזוטיים, וכל אחד מאיתנו מוצא את הבושם שמתאים לאישיות שלו/ה, או את הבשמים שמתאימים לרגע מסויים או לסיטואציה מסויימת.
לסיכום,
ריח או ניחוח המעורר זיכרון מהעבר דוחף אותנו לפעול באופן תת מודע.
הנגשת ריח כזה בזמן טיפול פותחת בפנינו שדה פורה לעשיית פעולה ממוקדת מטרה.
ריח יכול לעורר נטיות רדומות, להחצין אופי נחבא. שימוש בתמציות ריח מהטבע משפיע על ה״פסיכולוגיה״ שלנו
וכאן גם על הפעולות הפיזיות שלנו.
לכל צמח ״אופי״ או תכונה משלו.
הריח הוא גורם מכריע בההבעת רגשות ואסוציאציות רגשיות כגון עונג, חיבה, כעס, תשוקה, מיניות וכד׳.
הארומתרפיה חודרת למוח דרך האף, ומטפלת בקשר גוף ונפש.
ארומתרפיה היא {בחלקה} שיטת טיפול טבעי בשימוש תמציות צמחים ובעיקר שמנים אתריים, שבאה לטפל בחוסר איזון אמוציאונאלי גדול שנוגע לזהות הפנימית האינטימית ביותר.
חוסר איזון ממושך הינו בד״כ כר פורה למחלות כרוניות. הרחת שמנים מאד מרגיעה ומשחררת במצבי לחץ נפשי, בזמן מתח, או שוק אמוציאונלי. שימוש בשמנים אתריים בעיסוי והרחה מרפה שרירים, מרפה נפש ועוזר לעבור משברים.
מאמר מעניין מעיתון גלובס: איך משפיע מתח נפשי על חוש הריח שלנו?
