צמח ממשפחת השיפתניים שפורח כל האביב והקיץ והוא נחשב כצמח תבלין.
הוא היה כבר מוכר מאז תקופת יוון ורומא העתיקה בשל תכונות האפרודיזיאה שלו.
השיח הריחני והזקוף מספק לנו שמן ארומתרפי טיפולי חשוב מאד, בעל השפעות מטהרות חזקות.
השמן האתרי שלו הוא, מעל לכל, יעיל מאוד במאבק נגד זיהומים (דלקת שלפוחית ​​השתן, מיקוזה).
לעתים קרובות הוא מומלץ לשימוש במצבי זיהום שלא עוברים בטיפולים קלים.
הוא ידוע גם בתכונותיו המעוררות אשר שימושיות מאוד במקרה של עייפות נפשית ופיזית.
*******
"בספרות הקלאסית נזכרת הצתרה כצמח מאכל, רפואה ובושם. דיוסקורידס טוען כי הצתרה הטובה ביותר גדלה באיי יון. היא משמשת תרופה לשורה ארוכה של מחלות, ביניהם דלקת ריאות, גודש בריאה, שעול דיכאון ועוד. היפוקרטס ממליץ לגרגר משקה המכיל צתרה לטיפול בדלקת גרון. אכן נתגלו בצתרה חומרים מחטאים ואנטי דלקתיים.58 במלח המעורב בצמחי תיבול שרקח אפיקיוס נגד בעיות עיכול, התקררות, וכל מחלה שהיא כולל מגפות, מעורבת גם צתרה. בין המרכיבים הנוספים: אזוב כרתי, אורגנו, פלפל שחור, זרעי סלרי, זרעי פטרוזיליה, ועוד. פליניוס ממליץ לערבב צתרה עם זרעי בצל לפני הזריעה, כדי להשביח את טעמם ומתאר יין שהושרתה בו צתרה. הרומאים נהגו להשרות צמחי תיבול כתימין בר, נענת בר, זרעי פטרוזיליה, פיגם ואחרים. הם משרים אותם בתוך מפית פשתן ביין מתוק". מתוך אתר ״פארק נאות קדומים״.